יום ראשון, 31 ביולי 2011

פולדר לכרטיסי ברכה

אתמול הכנתי מתנה לחברה מהעבודה שעוזבת.
ככה זה באילת, אנשים באים, אנשים הולכים ורק אני נשארת.......
הבחורה הזאת, במשך השנים, קנתה ממני כמה פעמים כרטיסי ברכה, והיתה מהמפרגנים, לכן החלטתי להכין לה מתנה ולחנוך את הקריקט החדש שלי לעבודה אמיתית.

אז הנה העבודה סגורה: 

מהצד

פתוח

כרטיס ברכה מס' 1 שהוכנס לתוך הפולדר

כרטיס ברכה מס' 2 שהוכנס לתוך הפולדר


כרטיס ברכה מס' 3  שהוכנס לתוך הפולדר


כרטיס ברכה מס' 4 שהוכנס לתוך הפולדר

כרטיס ברכה מס' 5  שהוכנס לתוך הפולדר

יום חמישי, 28 ביולי 2011

פיטר לוגר!

יש לי כמה דברים להגיד על המסעדה הזו..... המסעדה הטובה והמוכרת הזו.......

ראשית עלי לציין, שאני נהניתי מהסטייק שלי, מאוד! נקודה.

שנמשיך?

המסעדה ממוקמת בסוף העולם שמאלה, במקום מאוד לא נחמד וסימפטי. אבל בואו ונעזוב את הפרט השולי הזה.
נכנסנו למסעדה, בשעות הצהרים, לאחר שביצעתי הזמנה 3 שבועות מראש.
המסעדה לא היתה מלאה ונותרו עוד שולחנות רבים פנויים.
הושיבו אותנו בשולחן מתנדנד ועקום והחלטנו על דעת עצמנו לעבור לשולחן אחר, ליד החלון, יותר נוח.
מייד הגיע אלינו מלצר והתנפל עלינו בטענה שחייבים לקבל את אישור מנהל המסעדה על מנת לעבור מקום.
נו, ניחא, המנהל אישר מייד. למה היה בכלל צריך להתנפל עלינו ככה מלכתחילה?

הגיע אלינו מלצר זועף ומתנשא לקחת הזמנה (אז מה אם נחשבים למסעדת הסטייקים הכי הכי בניו יורק?).
למרות שלא היה עומס במסעדה כלל, הוא מאוד מיהר, לא הקשיב לבקשות שלנו ובכלל, נראה כועס משו...
הסטייק מחירו 41$ (די גדול) מגיע בלי כלום.
הזמנו סלט וצ'יפס בנפרד.
ביקשתי סלט עם חסה בלבד, בלי עלי בייבי (לא אוהבת, מה לעשות?) הוא לא הקשיב, והביא עלי בייבי בלבד.
לא הסכים להחליף לחסה (מה עם קצת גמישות? לא מכירים שם את המילה), ויתרנו והזמנו פרוסות של עגבניות משולבות עם פרוסות של בצל. משעמם משו....

אני הזמנתי סטייק "וולדן", מה לעשות - ישראלית ממוצעת- ככה אני אוהבת. למרבה הפלא לא התווכחו איתי כמו שנוהגים לעשות בארץ. הסטייק הגיע שרוף מבחוץ ועשוי כהלכה מבפנים.

בעלי הזמין מידיום, קיבל סטייק שרוף לגמרי מבחוץ ומבפנים עשוי טוב.
לא אהב את הסטייק, אבל לא אמרנו כלום.

תראו, אין ספק שהבשר שלהם משובח מאוד, אבל האווירה, השרות, חוסר הרצון לעזור ולהתגמש, מלצר זועף שממש פחדנו לפנות אליו והמחיר ששילמנו בסוף, קילקלו את החוויה כולה.

ולשוס הסופי..........
החשבון יצא משהו כמו  160$ (לא זוכרת במדוייק).
רצינו להשאיר 190$ כולל טיפ
שמנו 200$ על השולחן, בא המלצר, אמר תודה רבה, לקח את הכסף ושם בכיס.
משך את הכיסאות שלנו כדי שנוכל לצאת מהמקום.
לא היתה לו שום כוונה להחזיר עודף.
מי אמר שאנחנו רוצים להשאיר 40$ טיפ על שרות כל כך גרוע?
גם 30$ לטעמי היה יותר מידי.
הוא לא השאיר לנו שום אפשרות, ממש מעצבן.

יצאנו מאוכזבים קשות.
זה הרגע שילמנו 700 ש"ח על ארוחה מבאסת, שרות מבאס וסטייק שרוף.

למחרת אכלנו סטייק פילה בסטייק האוס רגיל במנהטן ב-32$ כולל צ'יפס וסלט והיה פשוט מדהים!

אני לפיטר לוגר בחיים לא חוזרת.

יום רביעי, 27 ביולי 2011

הוראות שימוש לרכבת התחתית בניו יורק

רכבת תחתית- ניו יורק
לפני הכל, מומלץ לקחת מהמלון או מתחנות הסאבווי כמה מפות של התחתית.
בכל יום חתכתי מהמפה (הגדולה), את האזור שבו אנחנו מתכננים לטייל, כך קל יותר, כשהמפה קטנה וקומפקטית ואין צורך לפתוח את כל הדבר הענקי הזה.
בכל מקרה תמיד היה לי בארנק, את החלק של מנהטן עצמה (בלי ברוקלין, ברונקס וכו').

כמו כן, מאוד מומלץ לקנות כרטיס רכבת לשבוע (גם אם באים רק ל-3-4 ימים) בעלות של 27$.
ניתן לשימוש ברכבות וגם באוטובוסים (כולל: ברוקלין, ברונקס, קווינס, סטטן איילנד)
בכל כניסה לתחנה יש מקום להעברת הכרטיס.
שימו לב שלא ניתן להעביר את הכרטיס פעמיים באותה תחנה ויש לחכות 18 דקות בין העברה אחת לשניה.
* מידע חשוב: אם אתם עם עגלת תינוק או מזוודה, או כל דבר גדול שלא עובר דרך הכניסה הרגילה, תמיד יש בצד דלת חירום, שנפתחת אומנם רק מהצד הפנימי, אבל אפשר תמיד לבקש ממישהו לפתוח מבפנים, אם אתם בצד החיצוני.
ברגע שפותחים את דלת החירום נשמעת אזעקה, אבל אף אחד לא מתייחס לכך וזה בסדר, כל עוד העברתם את הכרטיס ולא ניסיתם להתפלח.

לרכבות השונות יש צבעים ומספרים, לדוגמא:
4,5,6 - ירוק
A,C,E- כחול
N,Q,R - צהוב
וכן הלאה........

יש למצוא את התחנה הקרובה ביותר למלון בו אתם שוהים ומשם לתכנן את הנסיעה.
חשוב לקרוא את השלטים בתחנות הרכבת ובמסדרונות הענקיים שמובילים, דרך גרמי מדרגות רבים עד להגעה לרכבת המיוחלת. להסתכל על הצבעים של השלטים (לפי צבע הרכבות).

UPTOWN או DOWNTOWN ?
לאן אתם רוצים להגיע?
שימו לב לרדת במדרגות הנכונות לכיוון הנכון.
בד"כ (אבל לא תמיד), אחרי שיורדים לתחתית מהרחוב, יש מדרגות שונות ל-UPTOWN ול- DOWNTOWN.
לעיתים, צריך לצאת חזרה החוצה לרחוב לעבור כביש כדי למצוא את הרכבת בכיוון הנכון (זה קורה מעט מאוד).

עוד נקודה חשובה שצריך לשים אליה לב!
הרכבות בצבעים הזהים מתפצלות לבסוף ולא מגיעות לאותו המקום, לכן חשוב להסתכל על הרכבת כשהיא מגיעה ולראות איזו אות (או מספר) רשום על הקרון הראשון (וגם בהמשך). זה כמובן אם אתם רוצים לנסוע למקום מרוחק שהוא בקצה קו הרכבת.

עוד נקודה חשובה:
שימו לב שלעיתים יש רכבות אקספרס, שלא עוצרות בכל התחנות.
זה יכול להיות יתרון גדול, אבל גם חיסרון אם לא שמתם לב.....
במפת הרכבות שהצטיידתם בה, רשום בכל תחנה (למטה בקטן), איזה רכבת עוצרת בה.
שימו לב!

בגדול, מאוד קל להתמצא בתחתית אחרי שמבינים את כל הכללים וקוראים את השילוט.

יום חמישי, 21 ביולי 2011

הוראות הגעה לג'ואן בסטטן איילנד

אין כמו ניו יורק, פשוט אין!

היום נסענו לסטטן איילנד לטיול חנויות יצירה.
אם מייקלס במנהטן לא מספק, אפשר לנסוע לסטטן איילנד לג'ואן וחנות נוספת של מייקלס.

הוראות הגעה:
מגיעים בתחתית עד לתחנת WHITE HALL עם הרכבות הבאות:
R צהוב ( לקחת רק R, רכבות N ו- Q  לא מגיעות, לשים לב!) 
1 אדום, (לקחת רק מס 1, רכבות 2ו-3 לא מגיעות, לשים לב!)
יוצאים מהתחנה ישר לרחבת הכניסה למעבורת.

הגענו ב-11:00 בבוקר והאולם הענקי היה מלא באנשים, היו שם איזה 1000 איש נראה לי.
חיכינו כמה דקות ואז נפתחו השערים.
תוך 5 דקות כל האנשים נכנסו, ואחרי 3 דקות נוספות יצאנו לדרך. בחיים לא ראיתי העמסה כזאת מהירה וכל כך מתוקתקת.
המעבורת אגב, ללא תשלום...., והיא כל כל גדולה שנראתה ריקה למרות הכמות הגדולה של האנשים שנכנסו אליה.
עוברים בדרך ליד פסל החירות ואפשר לצלם.
20 דקות הפלגה בערך.
יורדים מהמעבורת והולכים לרציף C, שם לוקחים אוטובוס S48, נוסעים בערך חצי שעה על רחוב פורסט, ויורדים במרכז קניות ב- יוניון אבניו, למרות שבאתר של גואן כתוב רח' הני (הנהג אפילו לא ידע איפה הרחוב הזה, ומזל שהיה לנו גי פי אס, אחרת בחיים לא היינו מגיעים) החנות ממש קרובה לתחנה, רק לפתוח עיניים כשיורדים מהאוטובוס, זה בצד שמאל של הכביש.
בגדול המעט שראינו על האי, הרגיש כמו עזה.
חנויות ישנות, אנשים עניים. היו בתחילת הדרך בתים יפים אמנם, אבל ההרגשה הכללית שם זה עוני,אולי זו רק הרגשה וזה לא ממש נכון ואולי בצד אחר של האי, הכל נראה אחרת. אם רק היה לנו אוטו, היינו מטיילים יותר.
בג'ואן לא צילמתי, המצלמה לא היתה אצלי, אבל אח"כ חזרנו דרך מייקלס (שבמקרה ראינו בדרך הלוך ובחזור פשוט ירדנו בתחנה)

צילמתי הרבה תמונות
זהירות התמונות קשות לצפיה

קודם כל התמונות של השלל שקניתי לי בשבוע האחרון, על המיטה במלון:









קריקט אהובי מחכה בארון בחדר המלון

ועכשיו קצת תמונות שצילמתי במייקלס